אישה וגבר בויכוח בפארק

טל קנב מציע נקודת מבט נוספת על זוגיות – אותנטיות

איך נראית הזוגיות שלנו? מה אנחנו מחפשים שם? היות ונכתב על נושא זה בלי סוף, פנינו לד״ר טל קנב שימקד אותנו רק בשלוש נקודות לצורך דיון. עם זאת, יש כמובן הבדלים בין זוגיות שכבר קיימת לזו שעדין בתכנון/כמיהה.

1. ליד מי אני יכול/ה לשהות ללא (או כמעט ללא) הגנות? ד״ר קנב מציע לשאול את עצמנו איפה בחיינו וליד מי, אני זוכר/ת את עצמי אותנטי/ת (אמתי/ת) לאורך זמן? עם אנשים מסוימים אנו יותר מתגוננים ועם אחרים יותר חופשיים. היכן אני משיל/ה הגנות? כנראה שעם אלו שלידם נרגיש שמתקבלים בחום ופרגון מעצם היותנו כפי שאנחנו.

אופציה נוספת: כאשר נמצא מספיק כוח בעצמנו להשיל הגנות מול הפרטנר/ית, כאשר נרשה לעתצמנו להיות פגיעים. התחושה הנעימה שמתעוררת כאשר אדם לא נזקק להגנות, נובעת גם מהאנרגיה שמתפנה. בדומה לתקציב שמתפנה אצל מדינה שלא זקוקה יותר לצבא – התקציב הגדול שמתפנה מאפשר צמיחה ואיכות החיים משופרת.

עד כמה אני בטוח/ה ליד פרטנר/ית? מה נתח ההסתרה בחיי? כיצד להביא נתח זה למינימום? כאשר מחפשים פרטנר/ית – כדאי לתת על נקודה זו את הדעת כבר בשלב הדייטים וכאשר הזוגיות כבר קיימת נושא זה ראוי לעבודה והתייחסות עמוקה בשיח.

האם אני מביא/ה את עצמי במלואי? עד כמה אומר ועושה את מה שבראשי וליבי? טל קנב מסביר שהמערכת האישיותית של רובנו למדה, שהעולם יכול להיות נעים אך גם מסוכן. לכן לימדנו את עצמנו שיעורים בהישרדות חברתית ואסטרטגיות מגוונות להשיג את מבוקשנו. חלק משמעותי ממבוקשנו כאן מיום לידתנו, הינו לקבל חום ואהבה ובשלבים טיפה בוגרים יותר, גם להעניק את אלו. מי יכול/ה לקבל ממני אהבה, הערכה ואכפתיות ביד רחבה ולב פתוח?

2. בהמשך לנמצא מעלה נשאלת השאלה האם אני מקבל את בן/בת זוגי כפי שהוא/יא ללא התכוונות לשנות ו'לתקן' אותו/ה? האם מקבל את הפרטנר/ית עם החלקים שפחות אוהב? אין כאן הפחתת ערך ביכולת והתכוונות לצמיחה ועזרה הדדית, יש כאן מקום לבחון איך אני מקבל את עצמי וזולתי? כמה מפרגן לאחרים הקרובים והרחוקים והאם מתייחס לעצמי וזולתי בחום, חמלה, הבנה וקבלה? הלו אלו מיסודות היחסים הבריאים.

לא לכולנו היו דוגמאות ליחסים שכאלו בצעירותנו. דוגמה לכך סיפק מטופל בקליניקה לאחרונה. אמר שהוא וזוגתו רבים המון, ממש כמו ההורים שלו, ולא יודע מה לעשות. במהלך הדיון שאל האם יש זוגות שלא רבים כמעט או בכלל? בהמשך השיח אמר שהיה שמח אם בזמן אי ההסכמות היו מתנהלים דיון.. והוסיף: "לו רק הייתה לי את הנחת לכך במקום להוציא עליה אגרסיות, שאת רובן בכלל אספתי מתסכולים בחוץ".

3. כיצד אני משתקף/ת לעצמי כאשר מסתכל על הפרטנר/ית שלי? מה קורה בתוכי כאשר העיניים שלנו נפגשות? ומה קורה בתוכי כאשר פשוט מסתכל עליו/ה? כיצד חוויתי את עצמי מול אמא ואבא? ובמידה והם (או אחד מהם) לא היו שם וגם אם כן – כיצד חוויתי את עצמי מול אחרים משמעותיים לאורך השנים? אלו תחושות דומות ושונות מתעוררות בזוגיות? איזו הרגשה אני מחפש/ת כאשר מביט/ה בעיניים לזולתי? עד כמה אני ניזון/נה מהמבטים האלו ו/או כמה נמנע מהצטלבות מבט? מאחר וכולנו מכירים פן זה בילדותנו, יהיה מעניין לבחון אותו שוב בבגרותנו.

המתנה הטמונה בהתנהלות 'אותנטית מושכלת' אדירה, כמו גם המחיר של העדרה המלא ואף החלקי. מאידך, אומר טל קנב, יש חלקים בעצמי שאנו נוטים להצניע. נדירים הזוגות שהפתיחות ביניהם מלאה ומסתבר לאורך השנים שגם הפתיחות של האדם מול עצמו מוגבלת לחלקים המודעים. פתיחות זו של האדם מול עצמו מתרחבת כאשר יש אומץ לחקור אותה מול אדם קרוב ובטיפול.

למידה של מבנה הארגון הפנימי מתאפשרת בטכניקות טיפוליות שונות. מבנה האישיות הלך והתפתח מינקותנו, מתוך הקשר בין הפוטנציאל המולד (הדי.אנ.איי.) שפגש סביבה ספציפית מולה התמודד בכדי לשרוד פיזית ורגשית. כאשר בודקים לעומק את תגובתנו הרגשית למצבים שונים, מתרחבת התודעה, כך שהאדם יוכל ל'עדכן גרסה' של אישיותו. עדכון זה מוביל לחיים אותנטיים המפחיתים את מידת הסבל מחד ומעלים את מידת ההגשמה של הפוטנציאל האישי מאידך. תהליך מורכב ומבורך זה, מוביל לבחירות מדויקות יותר בחיים ועליה בתחושת הסיפוק מהם.