לצאת ממצרים/ ליאת אבן

היציאה ממצרים ומהמצרים הפנימיים שלנו
"שלום לאמונות הרעות ולא להתראות..."

פסח חל בחודש ניסן, שכשמו כן הוא, חודש שבו התרחשו הניסים הגדולים ביותר לעם היהודי.
בערב החג אנחנו חוגגים את יציאת בני ישראל ממצרים וברמה הרוחנית את תהליך היציאה שלנו מהמיצרים הפנימיים שלנו, מהמגבלות, הפחדים, ההפרעות והאגו.
מהם אותם מיצרים ? מהן אותן מגבלות ופחדים ? מהיכן אנו יוצאים ולאן ?
כדי לנסות להסביר, אפתח במשל קטן, שכבר בטח שמעתם בעבר, ועדיין אני מרגישה שחשוב להזכיר אותו. 

"כשהייתי ילד קטן, הלכתי עם אמא שלי לקרקס, לראות את החיות. אחרי ההופעה טיילנו קצת במתחם מאחורי האוהל וראיתי שם גור פילים קטן. הוא היה קשור ברגלו, באמצעות חבל דק ליתד שהיה תקוע באדמה. הוא כל הזמן ניסה להשתחרר אבל הוא לא הצליח.

לפני זמן מה, ביקרתי שוב בקרקס. גם הפעם טיילתי מאחורי האוהל, במתחם בו מוחזקות החיות. הפעם לא ראיתי שם גור פילים, אלא פיל גדול, קשור בחבל דק ליתד התקוע באדמה. ברור שאם הוא רק היה מנסה, הוא היה קורע את החבל באחת, או פשוט עוקר את היתד. אבל הוא לא ניסה. שאלתי את עצמי: למה הוא לא בורח? כל מה שמחזיק אותו זה חבל דק ויתד חלש, מה עוצר אותו?

אני מודה שלקח לי זמן, אבל בסוף הבנתי. הוא לא יודע שהוא יכול. מאז שהוא היה קטן, הוא ידע רק להיות קשור בחבל ולא היה מודע לחלופות שלו. הוא לא יודע להיות חופשי, והיום כשהוא גדול, זה לא החבל שעוצר אותו, אלא חוסר הידיעה" 

המגבלות והפחדים שלנו הם אותו קבעון מחשבתי, שהוטבע בנו מילדות, כשהיינו חסרי אונים, מפוחדים לעיתים וזקוקים לכך שמישהו יגיד לנו מה לעשות. מה מותר ומה אסור, מה יש ביכולתנו לעשות ומה לא. החשיבה שלנו נבעה מתוך האופן, שבו הורינו האמינו וחשבו ומתוך ההתנסויות שלנו, שעיצבו את האמונות הפנימיות שלנו. 
הפיל הקטן, נקשר ליתד ועם כוחותיו המוגבלים ניסה וניסה להשתחרר ולא היה יכול. האמונה שנתקבעה לפיל הקטן הייתה "איני יכול" וכך בבגרותו, כשכבר היה פיל גדול, מחשבתו עדיין נבעה מאותה תחושה של חוסר יכולת שחווה כשהיה קטן.

כמה מאיתנו עומדים מול העולם ולא פעם אומרים לעצמנו "לא, איני יכול", "זה קשה", "לעולם לא אצליח", "אני לא מספיק.." וכמה קשה לנו לשנות את אותם דפוסי מחשבה.
השינוי האמיתי שלנו בחיים מתחולל כשאנו מוכנים לבדוק מחדש את האמונות שלנו ולעשות נקיון פנימי. השינוי חל כשאנו עומדים מול הפרעה שלנו, שמסמל את אותן הפרעות ופחדים, ומחליטים ללכת ממנו, בדיוק כפי שמשה עשה לפני כ- 3500 שנה במצרים. 

פסח מביא איתו משמעות הרבה יותר רחבה ליציאה מהמצרים שלנו. הוא מביא עימו את המשמעות שלשמה אנו כאן ואת המשמעות של היציאה לאן.. 
אנו יוצאים מחוסר המימוש, העבדות לדחפים ולפחדים לעבר היעוד שלנו, ההגשמה העצמית, שמורכבת מהיכולות, הפוטנציאל הטבוע בנו ומהיכולת שלנו להשפיע, בדיוק כמו הבורא עם בטחון ואמונה, אהיה אשר אהיה.

השינוי, שאנו מדברים עליו הוא המהות של התפתחות רוחנית שמעבירה אותנו מעל הטבע של לקבל לעצמנו ולהגיע ולהשתוות עם הכח העליון, שמהותו היא נוכחות ונתינה אינסופית.
בחג הפסח אנחנו עושים נקיון של החמץ (בצק שתפח) כשהחמץ הוא אותו סמל לאגו שלנו שרוצה רק לעצמו, ליצר הרע, שתופח ותופח, ואינו זוכר את המהות האמיתית שלו, שהיא מהות של ענווה ושל צמצום, המאפשרת לנוכחות הבורא להתגשם דרכה. 
בפסח אנחנו מבטלים את האגו על ידי אכילה של בצק שלא תפח, מצה, ובכך אנחנו מתחברים לאותה מהות אלוקית ענווה, נקייה מאגו.
אנחנו מתגברים מעל הדחפים שלנו ומצמצמים את הצרכים הפיזיים שלנו ועל ידי כך אנחנו מנקים את היצר הרע מתוכנו ומתחברים לאנרגיה האינסופית של הבורא .

בפסח אנו מנקים את הבית משאריות החמץ. ניקוי הבית צריך להיות יסודי כך שבסופו נעבור בכל פינות הבית ונוודא שלא נשאר כל זכר לחמץ, המסמל את הזכר ליצר הרע, לאגו. 
אנו מנקים את הבית החיצוני שלנו, הבית הפיזי, ובכך בעצם עושים ניקוי לבית הפנימי שלנו, בית הנשמה.
את הניקוי אנחנו עושים מתוך עבודה קשה והתבוננות. ללא התבוננות לא ניתן לנקות את הבית החיצוני כמו את הבית הפנימי. ההתבוננות כרוכה בעבודה מדוקדקת על מערכת האמונות שדיברנו עליה קודם. מערכת האמונות שנתקבעה בנו ומכילה פחד, חוסר מימוש והתנתקות מהיעוד שלנו. העבודה על מערכת האמונות שלנו פותחת בפנינו את האפשרות להתחבר לכוח האמיתי שלנו, שהוא בדיוק כמו כוחו האינסופי של הבורא שמהותו היא נתינה לאחר, קבלה, חמלה והשפעה של טוב לעולם.
 
ביעור החמץ, שהוא התהליך שבו אנו שורפים את השאריות האחרונות של החמץ בפינות הבית, הוא סמל לאותו ביעור השאריות של האגו. על מנת להתגבר מעל היצר הרע, הצל,  אנחנו חייבים לפגוש בו קודם, לא לברוח, לאמץ אותו אלינו ומתוך כך לגדול.

קשה לנו לשנות את המחשבות שלנו, ובחודש ניסן, בעיקר בערב פסח, יש לנו סיוע מלמעלה, שמאפשר לנו להתחבר לאותו מקור של אנרגיה שמאפשר לנו שינוי ולפסוח מעל הפחדים , הספקות וחוסר האמונה.
בערב פסח אנחנו מתחברים לאנרגיה המאפשרת לנו לצאת מאותם מחסומים של האגו ולהתחבר למהות שלנו שמקושרת לבורא בצורה ישירה. בערב פסח יש לנו הזדמנות לעשות קפיצת מדרגה משמעותית ולקבל את אותו כח מיוחד, שעוטף אותנו ועטף את בני ישראל לפני כ- 3400 שנה והוציא אותם ממצרים.
החיבור לבורא יוצר בנו ענווה, בדיוק כפי שהייתה למשה, יוצר בנו רצון לנתינה, שלא ממקום של קבלה לעצמו ומחבר אותו לאותו אחד שהוא הכל והכל זה הוא, שזו היא אחדות.
על ידי זה שבערב פסח נקבל על עצמנו להיות בשלום, שליטה עצמית, אהבה, נתינה ושמחה נמשוך לחיינו את אותו כח של הבורא של ברכה והצלחה ובכך אנחנו יוצרים מחדש את הייעוד שלנו.

בערב פסח שיחול במוצאי שבת, ט"ו ניסן,  19 לאפריל לאחר שקיעת החמה נבחר לשחרר את האגו ולהתחבר למהות של שמחה, נתינה ואחדות וניצור בתוכנו את הנס.

לדף הבית של ליאת אבן