חלק שני
דינאמיקה משפחתית במעגל חמשת האלמנטים
משפחת סימפסון היא בעלת נטייה אדמתית. הם דבקים זה בזה, וממהרים להשכין שלום כשהאיזון ביניהם מופר. על אף החריגות של הפרטים השונים – השגרה והבית המשפחתי חשובים להם, והם הבסיס היציב ממנו הם באים לעולם.
גברים – נשים:
הצד הגברי במשפחה – בארט והומר – נוטה לאלמנט האש. הומר ובנו יוזמים דברים אקסטראווגנטים, הם רודפי פרסום, ואוהבים להיות במרכז. לעיתים הם סוחפים אחריהם את ספרינגפילד כולה, גם אם היוזמה שלהם מבוססת על הזיותיהם הפרטיות. המניע שלהם – לזכות בהכרה.
הצד הנשי במשפחה – בעיקר מארג' וליסה – נוטה לאלמנט המתכת. ליסה ומארג' מסורות לצדק, לחשיבה, לחקירה עצמית, ונוהגות על פי ערכים נעלים. הן מנסות לשים גבולות מוסריים להומר ובארט.
ה"פתולוגיה המשפחתית" יושבת על הדפוס בו כשהאדמה (משפחה) יוצאת מאיזון – המתכת (ליסה ומארג') מעליבה את האש (בארט והומר). כשהמתכת שמה גבולות לאש, היא מקטינה את הלהבה, והאדמה חוזרת לאיזון.
מבוגרים:
מארג' המתכתית והומר האדמתי נשואים כבר זמן רב. הומר הוא טיפוס עם הרבה עודפים, וגם מבחינה התנהגותית הוא נוטה להיסחף ולהגזים. מארג' המתכתית נוטה לצימצום, היא מפזרת אותו (מתכת מפזרת אדמה) ומשיבה אותו לאיזון. מאידך, הומר בנטייתו לאש עוזר למארג' לפרוץ את גבולותיה ולצאת מהקיבעון שלה. בכל הנוגע להרפתקאות המשוגעות שהומר נסחף אליהן, כשהן יוצאות משליטה, דווקא הסדר הפנימי של מארג' הוא זה שמציל אותו מהן.
אם כך מתקיימת ביניהם מערכת היוצאת מאיזון ושבה לאיזון כשכל צד משלים את רעהו.
הומר זקוק לאיזון מתכתי עדין. מתכת חזקה מידי גורמת לו לבטל את עצמו ולהתבוסס ב"ביצה" שלו. דוגמא למתכת שכזו ניתן לראות בבוס שלו – מר ברנז. מר ברנז הוא מתכת פתולוגית – הוא אדם קמצן, שיפוטי, אספן כפייתי, המתעסק רב זמנו בכסף ובנקמה. תחושה "מתכתית" לא נעימה מתלווה למפגשים שלו עם אנשים אחרים, והוא אינו מצליח להיות אהוב. המתכת האגרסיבית של ברנז מכסחת את האדמה של הומר, והוא נאלץ "להוריד ראש" מולה.
מארג', אם כן, היא דוגמא למתכת מאוזנת, המיטיבה עם פיזור העודפים של הומר.
ילדים:
ליסה, בארט ומגי הם אלמנט עץ, אש ומים (בהתאמה). מבחינה מסוימת מגי היא אכן עדיין בגדר פוטנציאל, ומולה על ציר היצירה עומד בארט, שכבר מימש את אישיותו הצבעונית. ליסה, כאלמנט עץ, מזינה את האש של בארט: ככל שהיא מתוכננת וזהירה יותר – הוא חש צורך להיות מופרע יותר, ולשבור את החוקים – בניגוד לאחותו. היא מצידה מנסה לשים לו גבולות, ולקרר את האש שלו. הם מלבים ומגבילים זה את זה בדומה ליחסי הומר ומארג'.
לסיכום,
ניתן לראות שקיימים במשפחת סימפסון איזונים דקים ועדינים, המביאים הן את הפרטים והן את הקבוצה למשהו אחד שלם. אמנם זהו איננו איזון בריא – אלו לא אנשים מתונים ומאוזנים שחיים בהרמוניה, אלא אנשים מוקצנים (כל אחד באלמנט שלו), ובעזרת העודפים הפתולוגים הם משלימים את החוסרים הפתולוגים. גם זה סוג של איזון, ובשורה התחתונה אנחנו רואים שהבחירה המשפחתית היא להישאר ביחד.
לחלק הראשון של המאמר
לדף הבית של הכותבת
